Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66

Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66

Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66

Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66

Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66
בלוג טיול תרמילים בהודו » ארכיון » מונאר - קוצ‘ין

מונאר - קוצ‘ין

חזרתי אליכם מינוס כלבה אחת ושוב עם חיוך על הפנים!
השבוע היה צפוף ועמוס. נראה שהספקתי לעבור כ“כ הרבה.
החלפתי מקומות, נחתי, טיילתי, נפגעתי, שנאתי, התאהבתי מחדש, הופתעתי, נהנתי
ובעיקר בעיקר התגעגעתי לכולכם!

הכל התחיל ביום שבת כשהגענו למונאר. זו עיר ממש קטנה אבל יש לה נוף מדהים וקסם
מיוחד באוויר.
כשהיינו בקודאי אמרו לנו שהנוף של מונאר יותר יפה ולא הצלחתי לדמיין איך משהו
יכול להיות יותר יפה. אבל כבר בדרך (נסיעה של חמש שעות במונית בירידות ובעליות
של הרי קרלה) הוקסמתי מהנוף. מונאר נמצאת בין הרים שעליהם מגדלים עצי תה. כל
ההרים מלאים בעצים קטנים ירוקים צפופים אחד לשני. מרחוק זה נראה כאילו מישהו
ריפד את כל ההרים בכריות ירוקות קטנות. לי זה ממש עשה חשק לקפוץ עליהם אבל זה
לא כ“כ מומלץ :)
השטח ששתלו בו תה הוא כ“כ עצום שלפעמים זה לא נתפס. משהו כמו הגודל של רמת
הגולן והכל הכל מלא בעצים הקטנים של התה. מישהו אמר שזה גן עדן של עיראקים :)
העיר עצמה היא רחוב אחד בקושי שמלא בדוכנים של אוכל הודי מטוגן וקיוסקים קטנים
עם מאכלים יותר מערביים. במונאר הולכים לישון מאוד מוקדם (בסביבות 9 הכל כבר
נסגר) אבל בחדרים יש טלויזיה וכולם מתאספים למשחקי קלפים ועניינים כאלה.
בלילה הראשון היינו 4 בחדר (עם רמקולים שהשתלטתי עליהם:, ועוד ביקרו אותנו 3
שכנות ככה שהיה ממש מצחיק.
אין יותר מדיי מה לעשות במונאר. בעיר עצמה אפשר לטייל קצת בשוק ובדוכנים של
המקומיים, להנות מחווית האכילה בידיים ומאוכל הודי אותנטי. מחוץ לעיר יש שני
אגמים גדולים ומפלים שממש כיף לשבת מולם ולהנות מהנוף. אפשר כם לטייל בין כל
המטעים של התה (תלוי בכושר). אני טיפסץי עם אחד הבחורים עד למעלה וצפינו בשקיעה
יפה. הנוף הרבה יותר יפה מלמעלה וגם השקט שיש בין ההרים הוא משהו מאוד מיוחד.
ברוב השבוע טיילתי לבד ברחובות. לפעמים זה נחמד להיות לבד ולשוחח עם הרוכלים
ההודים בדוכנים או לשבת במסעדה לקרוא ספר בשקט.
אלו ההנאות הקטנות של החיים שבשגרה של הארץ אף פעם לא הרשתי לעצמי להנות מהם
באמת. כאן הזמן בלתי מוגבל ואפילו לשבת לצפות בטלויזיה הרבה יותר כיף.
אהבתי את החופש הזה שהיה לי במונאר, את השקט והרוגע.
אבל אחרי 5 ימים ממש הרגשתי שמיציתי את המקום והצטרפתי לחבורה של 5 ישראלים ממש
נחמדים!

לקחנו אוטובוס מקומי ממונאר לקוצ‘ין. נסיעה של חמש שעות באוטובוס המקומי, כמו
שאומרים פה זה בכלל לא קל (מין משחק מילים LOCAL = לא קל)
קצת טירטרו אותנו כל ההודים שלא היו סגורים על התחנה שהאוטובוס עוצר בה. שלחו
אותנו לשני מקומות שונים, כל אחד בקצה שני של העיר ולא ידענו איפה כדאי לחכות
לאוטובוס (עדיף לתפוס אותו בתחנה הראשונה כשהוא פנוי אחרת צריך לעמוד על
הנסיעה). אחרי ששאלנו איזה 20 הודים כולל עובדי התחנה, וקיבלנו 20 תשובות שונות
החלטנו שהבנים יחכו עם התיקים בתחנה אחת והבנות יחכו בתחנה השניה. לא תאמינו
כמה ריקשות לקחנו מקצה אחד של העיר לשני אבל בסוף הצלחנו לתפוס את האוטובוס
למרות שנאלצנו לרוץ אחריו ולצעוק שיעצור כי התיקים שלנו היו בפנים והוא עמד
לנסוע איתם :) חחח אוטובוסים בהודו לא מחכים אף פעם!
זו חוויה מאוד נחמדה לנסוע באוטובוס מקומי. היטא יכולה גם להיות סיוט. כל
האוטובוס נראה קטן ומתפרק. עדיף לקחת מושב ליד החלון כי בפנים ממש מחניק. בכל
ספסל יושבים 3 אנשים והודיות שאין להם מקום על הספסל מסוגלות להתיישב עלייך בלי
הודעה מוקדמת! זקנה אחת שישבה לידי דיברה איתי בהודית כל הדרך והבכלל לא הפריע
לה שאני לא מבינה אותה.
סה“כ נחמד לדבר עם ההודים באוטובוס (אפילו שלא כולם יודעים אנגלית), זה מעביר
את הזמן והם תמיד שמחים לשוחח עם תיירים.
דבר שהצחיק אותי באוטובוס זה שיש להם פעמון אנושי! יש פעמון כזה אבל כשמישהו
רוצה לעצור הוא מודיע לאחד העובדים והעובד מצלצל לנהג שיעצור. קצת הזוי אבל ממש
נחמד.
דבר שלא היה מנחם זה שבאמצע הדרך נאלצנו להחליף מצבר :/
בסופו של דבר הנסיעה עברה בשלום והגענו לקוצ‘ין.
הרבה אנשים אמרו לי שלא כדאי להגיע לקוצין אבל המקום ממש חמוד. אני התלהבתי
ממנו. העיר עצמה היא מאוד מפותחת, יש קניונים מערביים עם אוכל טוב (כמובן
שאכלנו בורגר בהתלהבות :) . האזור שישנים בו נקרא פורט קוצין (מגיעים אליו מהעיר
במעבורת). מקוםפ שנראה כמו עיירה קטנה ושקטה עם המון אירופאים. בכל מקום יש
מסעדות חמודות ורומנטיות שמקושטות בשרשראות של נורות צבעוניות. האוכל ממש טוב
אבל קצת יקר יחסית למחירים שהתרגלנו אליהם :)
קוצין היא עיר של דייגים שנמצאת על הים ולאורך החוף יש מלא רשתות ענקיות של
דיג. ברוב המסעדות אפשר לבחור את הדג לארוחת הערב ולבחור איך יבשלו אותו.
יש המון סופרמרקטים שמציעים סבונים ושמפו מכל הסוגים :) זה בטח נשמע לכם טיפשי
אבל אתם לא יודעים איך דברים כאלה מחממים את הלב למטיילים.
גם ספרים אפשר למצוא כמעט בכל רחוב, לקנייה או החלפה.
החסרון היחידי הוא החום הנוראי! נורא נורא נורא חם ולח. הסתובבנו ברחוב והרגשנו
כאילו אנחנו שוחים בתוך בריכה.
מצאנו 3 חדרים זוגיים באחד מהגסטהאוסים בעיר. אני נכנסתי לחדר עם משה, בחור ממש
מקסים. החבורה המקסימה הזו שונה מכל הישראלים שפגשתי עד עכשיו. הם לא נוגעים
בסיגריות או דברים כאלה ותמיד תמיד בם דואגים שהכל בסדר אצלי אפילו לפני שהם
דואגים לעצמם! זה ממש מיוחד למצוא כאן דברים כאלה. אפילו שכל הישראלים נחמדים
אחד לשני, עדיין לא פכשתי חבורה מקסימה כזו.
במשך היום טיילנו ברחוב העיר. המון חנויות של סוחרים שמוכרים תבלינים, אורז או
שמנים. חנויות של מזכרות ובגדים וכמובן המון דייגים :)
בעיר יש גם קהילה יהודית. כרגע הקהילה מונה 6 משפחות המתחזקות את בית הכנסת
שנמצא בעיר.
אני לא בנאדם מסורתי כמו שאתם בטח יודעים, אבל יש משהו מאוד מיוחד בביקור בבית
כנסת ביום שישי כשנמצאים בחו“ל.
עשינו קידוש קצר והיו איתנו גם כמה יהודים מארה“ב שהתלהבו לפגוש ישראלים
והתעניינו מאוד בחיים בארץ.
ביום שבת נסענו באוטובוס מקומי לאחד החופים בעיר. חוף יחסית פשוט אבל נחמד כי
הוא לא מלא באנשים.
הרבה הודים התקהלו סביבנו בחוף (החצופים שבניהם אפילו צילמו אותנו!) והציקו לנו
אבל היינו עם בנים אז הכל עבר בשלום :)
בערב אכלנו במסעדה חמודה במרינה. אח“כ הלכתי עם אחד הבנים לחפש אלכוהול. בר
הודי זה אחד הדברים ההזויים והמצחיקים שיש. כל הבר הוא בערך בגודל של החדר שלי.
על אחד הקירות יש המון בקבוקים של משקרות תוצרת הודו וכמה שולחנו פזורים ברחבי
החדר. כל המבלים הם גברים כמובן שהופתעו לראות בחורה בתוך הבר אבל שמחו גם
לעזור. אחרי שיחה מייגעת עם הברמן והתחמקות מכמה שיכורים שניסו לשכנע אותי שהם
בעלי המקום, הצלחנו לשקנות כמה משקאות :)
את הלילה העברנו בחדר בשתייה ובמשחקי קלפים, אתם לא יודעים כמה זה ממכר1
(הקלפים, לא השתייה). כמובן שהברנדי ההודי הצליח לסחרר את כולנו וכמות השטויות
שדיברנו וצילמנו באותו זמן פשוט לא נתפסת. זה היה אחד הלילות היותר מצחיקים
שהיו לי פה :)

אחת ההפתעות הכי גדולות בטיול הייתה לי בקוצין.
ביום הראשון שהגעתי היו לי קצת בעיות והייתי צריכה לשנות את כרטיס הטיסה שלי.
בסוכנות הנסיעות עזרו לי מאוד כשהפנו אותי לחברת התעופה והסבירו לי מה לעשות.
בבוקר קמתי מוקדם ( יחסית לאחת שיכורה זה באמת היה מוקדם חחחח). מוקדם כאן זה
נחשב 9, אפילו בשביל ההודים זה היה מוקדם כי רק הדייגים היו ברחוב, אפילו לא
הצלחתי למצוא מקום לשתות בו קפה של הבוקר.
נהגי הריקשה ביקשו 600 רופי בעבור הנסיעה לשדה התעופה (שבו הייתי צריכה לשנות
את הכרטיס). המחיר מוגזם ואפילו שערורייתי (תחשבו שכל נסיעה בעיר עולה בערך 10
רופי). הייתי בהלם והלכתי לשאול את אחד מהרוכלים האם יש אוטובוס מקומי. הוא אמר
לי שאין אבל הציע שהוא יקח אותי על האופנוע שלו. התחלנו לנסוע והבנתי למה נהגי
הריקשה רצו כזה מחיר. השדה היה במרחק של יותר משעה מהעיר. ההודי שהסיע אותי היה
מקסים!!! בנאדם עם לב של זהב. קצת בשביל הפרופורציות אני אספר לכם שהדלק הוא
דבר מאוד יקר פה בהודו. בדר“כ נהגים נוסעים על הפס האדום של הדלק וממלאים לפני
כל נסיעה את הכמות המדוייקת של הדלק כדי לא לשלם סתם יותר מדיי. ההודי שלקח
אותי הסיע אותי 3 שעות על האופנוע! המון דלק בשביל טובה שהוא עשה לי. הצעתי
לשלם על הדלק אבל הוא לא הסכים. הוא הסיע אותי עד שדה התעופה, עצר מדיי פעם
בדרך כדי לקנות לי שתייה על חשבונו, כשהגענו לשדה או שאל ובירר בשבילי הכל,
שילם על החניה ועל שני כאטיסי כניסה לתוך השדה, חיכה איתי עד שהפקיד הגיע
והחזיר אותי חזרה לעיר!
הייתי בהלם מהנדיבות וטוב הלב שלו. זה דבר שאפילו אני לא הייתי עושה בשביל
מישהו. לבזבז 3 שעות מהחיים והרבה כסף רק כדי לעזור למישהו :)
אתם לא יודעים כמה זה מחמם את הלב לקבל כזו עזרה כשנמצאים לבד בחו“ל.
הנסיעה עצמה גם הייתה כיפית. אוי אוי אני רוצה חבר עם אופנוע!!!
:-)

אחרי שדחיתי את הטיסה ונתתי לעצמי עוד שבוע בדרום החלטתי להמשיך עם החבורה לעיר
הבאה.
לקחנו אוטובוס מקומי ונסענו לורקלה. בעקרון זה לא מקום שהרבה ישרלאים עוברים בו
ועצרנו בעיר הזו רק כתחנה ליעד הבא. בגלל שהסתבכנו קצת עם האוטובוסים ולא ידענו
לאן לנסוע ואיך, נאלצנו לבלות 5 שעות באוטובוס מקומי. זה היה יכול להיות נחמד
אם היינו עושים הכנה נפשית מראש :)
אבל בגלל שלא ידענו שהדרך כ“כ ארוכה אפילו לא אכלנו כלום בבוקר וכם אספקת השתיה
שלנו הייתה קצרה (למרות שלא שותים הרבה בדרך בגלל השרותים). גם הנסיעה הזו עברה
בסדר. אני ישבתי ליד הכרטיסן שלמזלי לא הסכים שאף אחד ישב במקום שלו. באחת
הפעמים אישה ממש שמנה תפסה את המקום שלו וכמעט מחצה אותי למוות. אחת אחרת כמעט
התיישבה לי על הרגליים כי לא היה לה מקום, אבל בסוף היא הסתפקה בלהניח את הבת
שלה ביני לבין הכרטיסן (במושב שהוא לבנאדם וחצי בקושי). מדהים לראות איך הילדה
הזו הייתה זרוקה בנינו והכרטיסן כמעט התיישב עליה (חחח אח, הודים הודים).
הגענו לורקלה אחה“צ. בהתחלה קצת התבאסתי כי העיר לא נראתה משהו וחשבתי שאולי זו
הייתה טעות להשקיע עוד זמן בדרום אבל אחרי שמצאנו חדר להתמקם בו ירדנו לכיוון
החוף והנוף שנשקף משם היה שווה הכל.
הגענו לגן עדן!!! כולנו הסתכלנו בפה פעור על הנוף, במיוחד שזו הייתה שעת השקיעה
:)
הדבטהאוס שלנו ממש חמוד. הוא בית של אישה אירופאית, יש בו סלון ממש חמוד לשבת
בו ויש לנו שני חדרים עם אווירה ממש ביתית :)
הליכה של חמש דקות לוקחת אותנו לצוק שמשקיף על הים. לאורף על הצוק יש מסעדות
חמודות שמקושטות בשלל צבעים ונורות. המוזיקה ממש נחמדה, האוכל טוב, המלצרים
מצחיקים והאווירה מקסימה!
חוץ מאיתנו נראה שאין פה הרבה ישראלים. זה נחמד לפעמים להגיע למקום שקט אחרי
שנמצאים הרבה בשכונות הישראלים שיש בהודו. פה יש המון אירופאים והכל מעוצב
בהתאם. אפילו החושות פה כ“כ מפוארת :)
יש פה אווירה כ“כ נחמדה שהחלטנו להאריך את השהות שלנו פה. כל מסעדה מעוצבת כ“כ
יפה שפשוט בא להתיישב בה, להזמין שייק קר ולהוציא ספר קריאה. השקט פה מדהים. זה
לא שקט של שעמום, זה שקט שגורם לך להעריך את הדברים הטובים והפשוטים (מקום
להרהר בו על החיים :) )
גם השקיעות שיש פה מדהימות ושוות כל רגע של נסיעה באוטובוס המקומי!
חו. מזה יש פה גם חיי לילה וקוקטיילים במסעדות.
אתמול אני ואחת הבנות ישבנו במסעדה איזה 3 שעות. הלכנו לשם סתם לשתות קפה אבל
היה כ“כ נחמד שנשארנו הרבה שעות והתחברנו עם העובדים :) חחח

זהו להפעם, מקווה שיש לכם סבלנות לקרוא הכל!

לכתוב תגובה