Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66

Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66

Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66

Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66

Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66
בלוג טיול תרמילים בהודו » ארכיון » האמפי

האמפי

האמפי,
כשהגעתי להאמפי הייתה לי תחושה שהמקום משעמם ולא הבנתי איך אנשים נתקעים כ“כ
הרבה זמן במקום שיש בו רק רחוב אחד שהבילוי בו הוא מסעדות.
היום אחרי שבוע שאני נמצאת כאן, אני לא מסוגלת לחשוב על לעזוב :) המקום נראה
שומם אבל יש לו כ“כ הרבה להציע! מלבד הרחוב הראשי יש המון אטרקציות באגמים
ובמקדשים בסביבה.
בצד שלנו של הנהר יש אגם ענק עם מים מתוקים שאפשר לשחות בהם. זה המקום הכי חביב
על ישראלי כי זה מזכיר להם חופים שאפשר להשתזף בהם. האגם נמצא 10 דקות נסיעה
מהאזור של הגסטהאוסים. בגלל השטח העצום שלו כל אחד מתמקמם בחלק אחר ומקבל תחושה
שהוא נמצא לבד באזור. סביב האגם יש סלעים ענקיים (כל האמפי מלאה בהם). קשה לתאר
את התחושה המדהימה והשלווה שמרגישים שם. לשכב על הסלע מתחת לשמש החמימה, לשמוע
את הנהר זורם ולהביט בנוף המרהיב של ההרים והשדות מסיבב.
המקום מבודד מהעיר אבל תמיד יש באזור מקומיים שמוכרים שתייה וחטיפים תמורת כמה
רופי.
אפשר לשכור גם סירה (שנראית כמו חצי קליפת קוקוס ענקית) ולשוט איתה בנהר.
זהנחמד בעיקר בשביל החוויה של השיט כי הנוף לא משתנה.

האטרקציה השנייה היא מקדש הקופים. גם המקדש נמצא במרחק 10 דקות מהגסטהאוסים ומי
שרוצה לבקר בו צריך להצטייד במים והמון סבלנות כי הוא נמצא בראש הר שעליו
מטפסים במדרגות. עלייה של 20 דקות (תלוי בכושר). שווה לנוח באמצע ולצלם את הנוף
מההר - שדות אורז רחבים שבניהם עצי דקל ונחלים.
המקדש עצמו נראה מאכזב בשניות הראשונות כי הוא בנוי כמבנה פשוט. לפני הטיפוס
אשפר לקנות בננות בקיוסקים כדי להאכיל את הקופים שבמקדש.
מי שמחליט לקנות בננות צריך להחביא אותם עד שהוא מגיע למקדש. כשאני טיפסתי
החזקתי ביד שקית שחורה אטומה עם בננות בפנים. כמובן שהקופים קלטו את זה אחרי
חצי דקה  וישר הקיפו אותי. זה היה אחד מהרגעים המפחידים בחיי, כששבט של קופים
מנסה לקפוץ עליי ולחטוף לי את השקית. מרוב פחד כבר שקלתי לזרוק את זה ולברוח
אבל החזקתי מעמד עד למעלה (בעיקר בגלל שלא היה לאן לברוח. אני עליתי בשביל של
מדרגות והם קפצו סביבי על הסלעים).
בחצר של המקדש מתרוצצים המון קופים שמוכנים לעשות הכל בשביל בננות. אפשר להאכיל
אותם, להצטלם איתם ולפעמים הם גם מטפסים על אנשים.
חוץ מהקופים הסיבה האמיתית ששוה את הטיפוס היא השקיעה!
מאחורי המקדש יש סלעים עצומים על צוק שמהם נשקף הנוף של כל האמפי. המון המון
ירוק בעיניים. ההר גבוה יחסית ויש תחושה שנמצאים קרוב לאלוהים :) השקיעה
המדהימה מחליפה צבעים לצהוב, כתום אדום וסגול והכי כיף לשכב על הגב ולהסתכל על
השמיים בכל שלבי השקיעה. יצירת מופת!

רוב התיירים באזור נעים ממקום למקום באופנוע. מי שמתבאס כי אין לו רישיון לא
צריך לדאוג. בהודו אפשר לעלות על אופנוע גם בלי רישיון וגם אם בחיים לא ניסית
את זה קודם.
מי שמפחד לנהוג על אופנוע בכביש הרעוע יכול לשכור אופניים (תמורת 3 שקלים ליום)
או לשכור ריקשה (תמורת 15 שקלים לכל אתר).
היתרון העיקר באופנוע הוא שאפשר להמשיך לנסוע בכביש למקומות שלא נחשבים
תיירותיים אבל יש מהם נוף מהמם.
לכל הבנות מומלץ למצוא בחור עם אופנוע ולרכב איתו לשקיעה!

מי שמחליט לחצות את הנהר (בסירה שעולה 10 רופי לכל צד) יכול להנות ממגוון
מקדשים. אפשר לשכור נהג ריקשה שיעשה סיור כל היום בכל המקדשים והאתרים.
יש פילה שמברכת כל אחד שנותן לה מטבע של רופי וגם רחוב עם המון חנויות בגדים,
נעליים, תכשיטים וכו‘. יש חנויות שאפשר לתפור בהן בגדים לפי הזמנה ולפי המידות
הנחוצות או סנדלרים שיתפרו סנדלים על הרגל של הלקוח והכל במחיר שלא יקר בהרבה
מבגד רגיל בחנות.
כדאי להתמקח על המחירים כי הסוחרים מבקשים מחיר מופקע בטענה שאין עכשיו הרבה
תיירים שקונים מהם. מי שמתמזל מזלו להיות הלקוח הראשון באותו יום יכול להוריד
אותם אפילו לחצי מחיר כי יש אמונה שאומרת שהלקוח הראשון מביא מזל לכל שאר היום.
כל החנויות מאוד צבעוניות ושוות ביקור גם אם לא בא לכם לקנות.

ביקור בכל מקום נמשך יותר זמן ממה שציפיתי ( צריך הרבה זמן בשביל להפתעל ולהנות
מהמקום ומהאווירה) לכן מומלץ לבחור באתר אחד כל יום ובשאר היום להתפנק בארוחה
באחת מהמסעדות.
המסעדות פה הן חוויה בפני עצמה. כל דבר מגיע מינימום חצי שעה אחרי ההזמנה (גם
אם אין עוד לקוחות במסעדה וביקשתם רק כוס מים). אם אחרי שעה ההזמנה עדיין לא
מגיעה כדאי לבדוק שהמלצר לא שכח מה שביקשתם כי זה קורה להם לעיתים קרובות.
הזמנת אוכל היא הימור. אם מצאתם באיזו מסעדה מנה שאהבתם הסיכוי מאוד קטן שיהיה
לזה טעם זהה במסעדה אחרת גם אם השם של המנה הוא זהה. גם במאכלים ההודים
המסורתיים המרכיבים משתנים ממסעדה למסעדה כך שמזמינים משהו אי אפשר לדעת מה יצא
מזה בסוף :)
ככה מעבירים כמה שעות ביום במסעדה.
הישרלאים תמיד מזמינים ואז מוציאים ספר או קלפים כדי להעביר את הזמן עד שהאוכל
מגיע.
יום אחד אני הזמנתי קולה ולא קיבלתי אותה גם אחרי 10 סיבובים של ”שיט-הד“ (משחק
קלפים). לא היה מלצר בסביבה ואחרי כמה זמן גיליתי שכולם הלכו לשדה הקרוב לשחק
קריקט :) רק בהודו זה קורה! אבל זה חלק מהחוויה :)
יש פה בדיחה על הקפה של הבוקר שהדבר הראשון שעושים כשמקלים אותו, עוד לפני
ששמים את הסוכר, זה להוציא ממנו את כל החרקים. אוי כמה שזה נכון! יש פה המון
המון יתושים, חרקים ופשפשים (כבר לא תהיה לי בעיה לישון עם לואי).
לפעמים צריך סבלנות עם ההודים כי הם יכולים להיות לא נחמדים ומפחידים, בעיקר
בצד השני של הנהר שהוא אזור עם פחות תיירים ורוב ההודים בו לא יודעים אנגלית.
קצת מפחיד לגלות שיירה של 30 הודית (או 30 הודיות) מזדנבת מאחורייך בחיוכים
וצחקוקים. משום מה הם גם רודפים אחרי בנות כדי שיצטלמו איתם.

המון חוויות ודברים מיוחדים. האמפי מציעה שלווה ורוגע שלא ידעתי שקיימים.
מרוב שכיף פה איבדתי את הציניות שלי והתחלתי להיות אופטימית :)
בערבים יש פה מסעדות שמקרינות סרטים (באחת המסעדות אוהבים אותי ואת ריקי ואיך
שאנחנו נכנסות שואלים אותנו איזה סרט לשים לנו :) .
יש סרטים חדשים או סדרות כמו סקס והעיר הגדולה או חברים.
חוץ מסרטים יש פה חבורות של ישראלים (זה ממש מרגיש כמו שכונה בישראל!) שאפשר
להעביר איתם שעות של צחוקים ו“מצבי כפית“ עד השעות הקטנות של הלילה (או עד
שנעקצים מ50 יתושים ובורחים לחדר ).
 

לכתוב תגובה