Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66

Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66

Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66

Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66

Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66
בלוג טיול תרמילים בהודו » ארכיון » בנגלור - צ‘נאי

בנגלור - צ‘נאי

שלום לכולם :) הפעם במסע אני נכנסת למקומות שהם ממש הודו. כמו שאומרים פה בימים
האחרונים חטפנו את הודו לפנים :) חחחח
לקנו מהאמפי סליפר של 10 שעות לבאנגלור. באנגלור זו עיר היי טק של ההודים. יש שם המון חנויות של מותגים, מקדונלדס וכל מיני דברים מערביים כאלה.
איך שירדנו מהאטובוס התחלתי להתגעגע להאמפי. כמה שקט היה שם ושלווה  ופתאום בבאנגלור יש מיליון הודים בכל רחוב, מאוד מזוהם, צפוף, מסריח. ממש לא הרצליה פיתוח שציפינו לה. אפילו בומביי שכולם מזדעזעים ממנה כ“כ הייתה הרבה הרבה יותר יפה. כשמסתובבים בעיר אין שום דבר שרומז שיש היי טק באזור. גם עניין האוכל היה קצת יותר בעייתי מאחר ולא מצאנו מסעדות (לא היינו באזור של המקדונלדס) והיינו צריכות להתפשר על מסעדה הודית או לאכול בדוכן.
מכיוון שבאנגלור הייתה רק תחנת מעבר שלנו, הלכנו ישר לתחנת הרכבת לקנות כרטיס. היה תור ארוך שנראה כמו מפ“ת עד ת“א אבל איכשהו זה זרם מהר (אני כמעט התעלפתי באמצע אבל ריקי שרדה בגבורה עד סוף התור). הנה טיפ חשוב שלא תקבלו מההודים: גם אם הזמנתם כרטיס, שילמתם וקיבלתם קבלה, זה בכלל לא אומר שיש לכם מקום ברכבת!!
אנחנו קנינו את הכרטיס 6 שעות לפני הנסיעה. הקופאית הייתה מאוד עצבנית וחסרת סבלנות (טוב עם תור כזה אפשר להבין) והיא לא טרחה להוגיע לנו שצריך לאשר את ההזמנה! בקיצור רק קנינו את הכרטיס שלי בלי לאשר, בילינו כמה שעות קשות בבבאנגלור (אין שם אף אחד שמבין אנגלית, אפילו לא נהגי ריקשה) ואז הלכנו להוציא את התיקים שהשארנו בשמירת חפצים ברכבת. כמעט דרסו אותי כשיניסיתי להוציא את התיק משמירת חפצים. הפקיד לא מצא את התיק שלי (דבר מפחיד בפני עצמו!) וההודים התחילו להתעצבן שאני עומדת יותר מדי זמן בתור. הם ממש דחפו אותי ועלו עליי בזמן שהם צועקים דברים בהודית. הייתי בהלם מהיחס הזה! כשסוףסוף קיבלתי את התיק ההודים שעמדו בתור פשוט זרקו אותי עם התיק החוצה.
פצועות והמומות עלינו על הרכבת של המקומיים (היינו התיירות היחידות עליה). התיישבנו באחד הספסלים כי לא היה מצויין מספר כיסא על הקבלה. אחרי כמה תחנות עלתה משפחה של הודים והסתבר המקום שמור לה. אנחנו בכלל לא קיבלנו כיסא על הרכבת
הזו כי לא אישרנו את הכרטיס. ממש לא נעים לעמוד ברכבת מלאה הודים שמשום מה מטיילים במשך כל הנסיעה כאילו הם בנחלת בנימין. עמדנו ככה עם התיקים הענקיים כשכל שנייה דוחפים אותנו כדי לעבור וגם ככה לא היה לאן לזוז כי על הריצפה ישבו
מלא אנשים. הכרטיסן הגיע והתחיל לצעוק עלינו שאנחנו לא במחלקה הנכונה ושנלך מכאן. כמובן שכל הצעקות והדחיפות זה רק עם סימני גוף כי אף אחד לא יודע אנגלית. מזל שהייתי עם ריקי אחרת הייתי קופצת מהרכבת. היא ממש ממש התעצבנה בקיצור, היא התחילה לטייל ברכבת ומצאה איזה תא שהוא מחסן (בתוך הקרונות יש מין מסעדה כזו והמחסן היה של המוצרים שמוכרים שם). התיישבנו שם (בכל זאת הייתה לפנינו נסיעה של 6 שעות) וניסינו קצת להרגע מכל מה שקרה. לא לקח הרבה זמן עד שהגיע המנהל של הרכבת מלווה בעוד אחד מהכרטיסנים ואמר לנו שאסור לנו לשבת במחסן ואנחנו צריכות לקום ולעבור למחלקה שלנו (שאף אחד לא טרח להסביר לנו איפה היא בכלל). ריקי הצליחה לסדר אותו עם הדיבורים שלה והוא הבטיח לה כיסא (מסתבר שזה
עולה יותר כסף), אני נשארתי לעמוד במסדרון כי הוא לא רצה לתת גם לי כיסא. היא הלכה למקום שלה ואחרי חמש דקות מסתבר שעוד מישהו רשום על הכיסא הזה! ההודי הזה בא והתחיל לצעוק עלינו שאנחנו יושבות לו במקום ושהוא יקרא לאבטחה. כל
ההודים בקרון כבר נהיו נגדנו וגם הכרטיסן העצבני הגיע והתחיל לצרוח שנעוף משם. אני כמובן התחלתי להתרחק רק מהפחד אבל ריקי נשארה לשבת במקום! יש לה ביצים חבל על הזמן. כל ההודים האלה צועקים עליה והיא צועקת על הכרטיסן: אני לא אקום מפה, מצידי תקרא לאבטחה שתזיזי אותי וכו‘ וכו‘. לא יודעת מאיפה היה לה את האומץ לצעוק עליהם ככה. בסוף היא ניצחה (תלמדו כולם רק ככה דברים עובדים!) והוא עזב אותה. אני חזרתי למסדרון והמנהל ריחם עליי אז הוא הסכים שאני אחזור לשבת בתוך המחסן.
ישבתי שם איזה שעה עם עוד 3 הודים שדווקא היו ממש ממש נחדים ודאגו לי כל הדרך. בסוף הלכתי לקרוא גם לריקי ועד סוף הנסיעה ישבנו שתינו במחסן עם עוד 3 הודים. זה היה הדבר הכי הזוי שהיה לי בחיים!!!!! עד שהגענו ליעד הסופי התחברנו כבר עם כל העובדים והמנהל כבר ישב וצחק איתנו. גם ההודים שהיו איתנו במחסן היו מצחיקים וסיפרו לנו סיפורים. אחד מהם הוא סטודנט לרפואה שמתביישת להתחיל עם בנות וריקי ניתחה אותו פסיכולוגית כל הנסיעה (נראה לי שהוא התאהב בה עד שהגענו).
טוב קצת חפרתי לכם על הנסיעה הזו אבל זו באמת הייתה חוויה ממש מיוחדת!

הגענו לצנאי (בעקבות המלצה של הלונלי פלאנט - אל תאמינו לספר הזה!). העיר ממש מאכזבת לעומת מה שציפינו. היא אמורה להיות העיירה התרבותית שלהם אבל כרגיל מצאנו עיר מזוהמת וצפופה.
נאלצנו לאכול במסעדות הודית ולנחש דברים מתוך התפריט כי לא הבנו את השמות. אני אכלתי משהו שמגיע במנה קטנה כמו קערת קורנפלס. זה תבשיל עם גבינה ותפוחי אדמה והוא מפוצץ בצ‘ילי ירוק חריייייייייייף. כל הארוחה נאלצתי לקנח את האף ולשתות
מלא מלא כדי להרגיע את השריפה.
המלצר היה ממש נחמד והסביר לנו עם הרבה סבלנות על כל המאכלים בתפריט ( קשה למצוא הודים עם סבלנות!). בסוף הוא סיפר לנו על מקום שמומלץ לתיירים.
לא תאמינו אבל מצאנו לונה פארק באמצע הודו!!! קשה לתאר את השמחה וההפתעה שהרגשנו באותו רגע. לונה פארק ממש סבבה כמו בארץ רק שלכל מתקן שעולים נוסף גורם הפחד כי זה מתקנים שההודים בנו וגם אין מצב שקושרים אותך.
בתוך הלונה פארק יש גם חוף ממש יפה וברים חביבים.
ביום למחרת היינו בקניון ממש מערבי עם אוכל נורמלי!!!!
בקיצור אין הרבה מה לראות בצ‘אני אבל היא מאוד מאוד מפתיעה. יש בה צד מאוד עני ומסכן וצד אחר שגרים בו עשירים בווילות ענקיות, יש חנויות יוקרתיות עם כל המותגים וכמובן גם הלונה פארק הכייפי!

זהו בינתיים, אלו היו ימים קצת קשים אבל כייפים ומלאי חוויות!
אוהבת את כולם מאוד!

נ.ב. - עכשיו אני נמצאת בקדאיקונאל
אני אספר לכם באי מייל הבא…

לכתוב תגובה