Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66

Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66

Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66

Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66

Strict Standards: Only variables should be passed by reference in /home4/nirr/public_html/India/Heb/wp-includes/gettext.php on line 66
בלוג טיול תרמילים בהודו » 2007 » ינואר

ארכיון פוסטים שפורסמו בחודש ינואר 2007

קצת תמונות

שלישי, 30 בינואר 2007

001.jpg002.jpg003.jpg004.jpg 005.jpg006.jpg007.jpg008.jpg009.jpg010.jpg011.jpg012.jpg013.jpg014.jpg015.jpg016.jpg017.jpg

מ-ארמבול ל-האמפי

שישי, 19 בינואר 2007

hampi-01.jpg

ביום ראשון בערב לקחנו אוטובוס מגואה להאמפי שנמצאת בקו ישר מזרחה. הנסיעה ערכה 12 שעות והפעם העצירות בדרך היו בתחנות עם קיוסקים ושרותים. הגענו להאמפי בשעות הבוקר המוקדמות. מהאוטובוס לקחנו ריקשה עד הנהר.

האמפי זו עיירה קטנה שחוצה אותה נהר באמצע. רוב הישראלים ישנים בצד אחד של הנהר שבו יש מעט מקומיים.

את הנהר חצינו בסירה מלאה בהודים ותיירים. היה מפחיד לעלות עליה עם כל התיקים שעלינו :)

מעבר לנהר גילינו נוף מהמם! כל העיירה מלאה בסלעים ענקיים (מישהו אמר שזה כאילו אנחנו חיים בפלינסטונס) ושדות רחבים של אורז.

הנוף בהודו ממש משתנה ממקום למקום. אני מרגישה כאילו אני עוברת לעולם אחר לגמרי כי גם הנוף וגם המקומיים משתנים בהתאם.

בצד שאנחנו נמצאים יש רחוב אחד ראשי שמלא בהמון גסטהאוסים שלכל אחד מהם צמודה מסעדה, בתי קפה עם אינטרנט וקיוסקים. מבחינת קניות אין פה בגדים ותכשיטים כמו בגואה. יש רק קיוסקים לאוכל וכמה מוצרים לאמבטיה.

כולם מתניידים פה על אופנועים או אופניים שאפשר לשכור בכל מקום.

הגסטהאוסים ממש מושקעים (לפחות מבחוץ), לכל אחד יש גינה ירוקה עם ערסלים ונדנדות ופינות ישיבה קטנות. הגסטהאוס שלנו משקיף לשדה של אורז וממש נחמד לשבת מול זה בבוקר ולשתות צ‘אי.

מבחינת האוכל הכל דומה לגואה, בתפריט אפשר למצוא אוכל ישראלי או אוכל הודי. האווירה כאן הרבה הרבה יותר שקטה ושלווה. יש מעט מאוד אנשים ברחובות. רוב התיירים הם ישראלים (בערך 99 נקודה 9 אחוז) ואפשר למצוא אותם בעיקר בחצרות של הגסטהאוסים יושבים ומשוחחים או משחקים קלפים. זה גם מקום אידיאלי לקרוא בו ספר.חוץ מרביצה בגסטהאוס יש בצד שאנחנו נמצאים בו מקדש של קופים שממולץ לבקר בו בשעות של השקיעה וגם אגם מים מתוקים שניתן לשחות בו או להשתזף.

בצד השני של הנהר יש עוד כמה מקדשים ושוק של בגדים תכשיטים וכו‘. גם כאן אפשר בשעות הערב למצוא מסעדות שמקרינות סרטים אבל מעבר לזה חיי הלילה מוגבלים.

אנחנו מעבירות את הזמן במרתון משחקי קלפים או סתם בשיחות עם הישראלים.

כולם פה מצויידים ברמקולים כך שמכל חדר בוקעים קולות בעברית :) המון ישראלים נתקעים פה להרבה זמן בגלל השקט.

חשוב לזכור כשבאים לכאן שיש המון המון יתושים בלילה וממולץ לשכור חדר עם כילה. לפעמים יש פה גם הפסקות חשמל במטרה לחסוך בחשמל. מהרגע שהשמש זורחת החשמל מפסיק עד שתיים עשרה בצהריים ואח“כ יש הפסקה של שעה בין 5 ל6 בערב.

היום פגשתי כמה בחורים שהיו גם בארמבול בזמן שהייתי שם (ככה זה עם ישראלים פוגשים את אותם אנשים כי כולם נוסעים באותו מסלול). ישבתי איתם על קפה בבוקר ואח“כ נסעתי עם אחד מהם על אופנוע ליישוב הקרוב. איייייייייייייייייזה כיף זה

לנסוע על אופנוע!! ברגע הראשון זה קצת מפחיד כי אין ממש כבישים וההודים נוהגים מפחיד אבל אח“כ מתמכרים לרוח ולנוף המהמם. נסענו בין שדות של אורז והרים מכל הכיוונים. הגענו לישוב הקרוב וקנינו כמה מצרכים ואח“כ חזרנו לחדר להכין שקשוקה. זו הייתה חוויה מעניינת ביותר :)

כמו שריקי אומרת, הטיול הזה מביא אותם למצבים ולהתמודדיות עם דברים שבחיים לא דימיינת ואח“כ עם המיומנויות והכישורים שלמדת כאן תוכל להתמודד עם הכל בחיים :)

שיהיה לכם שבוע מקסים!!!!

אוהבת המון!

פרידה מארמבול

שישי, 19 בינואר 2007

שלום,

חוף ארמבולנפרדתי מארמבול.

לקחתי משם המון זכרונות טובים, את כל הצבעים, הדוכנים העמוסים בתכשיטים, בגדים, תיקים וכל טוב. את ההודים החמים שתמיד שמחים לפתוח בשיחה עם התיירים באזור, את האירופאים והאמריקאים שמתחברים טוב עם ישראלים.

אחרי שבוע בארמבול מכירים שם כבר את כולם, את כל המטיילים ואת כל ההודים המקומיים. כשעברתי ברחוב הראשי תמיד קראו לי מכל דוכן או מסעדה והתעניינו בשלומי. יש קסם מיוחד במקום הזה ואפשר לשבת שם שעות ורק להסתכל על הים ולהנות מהבריזה הנעימה.

אף פעם לא אכלתי כ“כ הרבה פירות כמו שאכלתי בשבוע הזה. כל הפירות מתוקים וטעימים כי קטפו אותם ישר מהעץ :) אני אתגעגע למשפחה שהתארחנו אצלה. הם משפחה אמידה וכל הילדים שלהם למדו באוניברסיטה. הם היו ממש ממש נחמדים וגם דאגו לנו כשהיו לנו כמה קלקולי קיבה :)

בבקרים היינו מתחילות עם ארוחת בוקר ושייק טוב מול החוף, אח“כ ישבנו בים כשרוכלים ניגשו אלינו כל כמה דקות ונציעו לנו פירות טריים או בגדים ותכשיטים. לפעמים לא נעים לסרב להם כי הם לא מוותרים בקלות אבל העדפנו לא לקנות יותר מדיי

דברים כי יש לנו עוד דרך ארוכה להסחב איתם.

בערבים אין כ“כ מה לעשות. יש את המסעדות שמקושטות בשלל מנורות צבעוניות וכמה מהן אפילו מציעות תפריט קוקטליים נחמדים (אני הזמנתי פינקולדה אבל זה ממש שונה מהארץ כי הם משתמשים יותר במים טרי של אננס מאשר בשמנת ותרכיז כמו בארץ). יש כמה מסעדות עם טלויזיה והקרנות של סרטים חדשים או מסעדות עם שולחנות ביליארד.

בשביל הישראלים יש את האופציה של הבית היהודי שמציע כל ערב ארוחה בחינם או את הבית הישראלי שבו יש אינטרנט, ספרים, עיתונים מהארץ וסרטים. הרבה ישראלים אוהבים לבלות בלילה אצל שמעון מלך הפלאפל כי הוא נשאר פתוח עד

מאוחר. גם כשלא מתכננים תוכניות לערב ונראה שאין מה לעשות חוץ מלישון מוקדם תמיד יש פתאום אנשים חדשים שפוגשים וכל ערב נמשך עד השעות הקטנות.

ביום שבת בערב נסענו לשוק הלילה של אנג‘ונה. שוק מאוד מאוד צבעוני, ענק, כל הדוכנים מקושטים שרשראות של נורות צבעוניות. הרבה דוכנים מנוהלים דווקא ע“י אירופאים ולכן הדברים שם קצת יותר יקרים ומיוחדים. יש כמובן גם המון דוכנים של אוכל הודי אותנטי ולצידם גם דוכנים עם מגוון עוגות ועוגיות בינלאומיות :)

במרכז הרחבה הייתה הופעה של להקה ששרה שירי שנות ה80 ולהיטים מוכרים. כל האווירה מאוד שמחה ומיוחד, מרגיש קצת כמו בפסטיבל. לי זה הזכיר את נחלת בנימין בימי שישי, רק שבשוק שבהודו אפשר למצוא הכל הכל. מתכשיטים ובגדים ועד תבלינים בשביל ארוחת הצהריים :)

גואה

שבת, 06 בינואר 2007

חוף ארמבולשלווווווווווום לכולם,

עכשיו אני בגואה והדבר הראשון שעולה לי לראש זה גן עדן!!
נסענו באוטובוס מבומביי לגואה במשך 12 שעות. הנסיעה עברה בסדר, ישנו כל הדרך באוטובוס שבמקום כיסאות יש בו מיטות.
בדרך עצרנו כל כמה דקות. פעם אחת הייתי צריכה לשרותים ועצרנו בתחנת דלק (זה
היה בדיוק כמו בסרט Rest-Stop) תחנה נטושה באמצע שום מקום, הכל חשוך ורק מבנה כמעט מתפרק שהוא השירותים. אני לא יכולה לתאר לכם כמה מפחיד זה היה, אבל המחשבה על נסיעה של 10 שעות בלי לעשות פפי הייתה יותר מפחידה :)
רצתי בשיא המהירות כדי שהנהג לא יברח. לא אכפת להם אם כולם חזרו או לא הם פשוט נוסעים (זה קרה לעדי והיא רדפה אחרי האוטובוס).
כשהגענו לגואה הנוף התחלף לנוף יותר כפרי. הכל ירוק מסביב וכלי התחבורה העיקרי הוא אופנועים.
יש פה המון גסטהאוסים שבניהם פזורים דוכנים צבעוניים עם בגדים, תכשיטים, תיקים וכל מה שאפשר לחשוב עליו. בכל הסמטאות יש מסעדות שמציעות מגוון רחב של אוכל מ“שמעון מלך הפלאפל“ ועד מסעדת איטליה הקטנה. הארוחות טובות וגדולות והכל בפחות מ10 שקלים.
כל היום מבלים פה באכילה ושתיית שייקים, בכל מסעדה יש תפריט בעברית ומלצרים שמדברים בעברית, לפעמים אפשר לשכוח שאנחנו בהודו!
נסענו במונית לחוף צפוני שקוראים לו אראמבול.
בחדר לידנו מאכסנים זוג ישראלים שלקחו עלינו חסות. הם מאוד נחמדים, לימדו אותנו על מקומות חשובים פה, על האנשים, על הביטויים והמונחים ההודים.
בערב נסענו לבית הישראלי. יש פה בית אחד שנקרא הבית היהודי שהוא יותר בכיוון של הדת ויש שם קבלת שבת וכו‘, ובית אחד שהוא הבית הישראלי שעוזר לכל הישראלים שיש פה. כל היום מקרינים שם סרטים, יש עיתונים מהארץ, אינטרנט, אוכל וזוג הורים חמודים שמציעים המון המון אהבה לכולם.
אתמול הדס - הבחורה שגרה לידנו - לקחה אותנו לשם באופנוע. נסענו 3 בנות על אופנוע אחד וזה היה מפחיייייייייייד. גם ככה כולם נוהגים פה כמו במערב הפרוע (מי אמר רישיון?!?!?) אז כשצפוף על האופנוע זה בכלל מפחיד אבל היה כיף מאוד.
הגענו לבית הישראלי וראינו ”ארץ נהדרת“. זה היה ממש מתאים לערב יום שישי והייתה תחושה של הבית :) כמעט.

היום יצאנו למסע בצד השני של החוף. יש מקום שנקרא:העץ של באבא. האגדה מספרת על אדם שהגיע לכאן לפני 10 שנים ובנה לעצמו זולה בתוך עץ וכל היום הוא מארח ישרלים. עברנו דרך ג‘ונגל קטן ומצאנו את העץ הזה. האמת מקום מאוד נחמד ומרגיע, המון תיירים זרים מגיעים לשם, מבוגרים, משפחות הקיצור כולם!
את משך היום העברנו כרגיל באכילה :) אפילו היה כאן ג‘חנון של יום שבת.
בקיצור כיף כאן מאוד ומומלץ לכולם לבוא לבקר!!!
אוהבת המון!
(אגב, אתם מוזמנים לכתוב חזרה - דרך התגובות)

היום השלישי בבומביי

חמישי, 04 בינואר 2007

bombay2.jpgזה היום השלישי שלי בבומביי, והפעם הראשונה שאני מתחילה בנסיעות.

עזבתי את ’קולבה‘ ונסעתי לתחנת הרכבת. בפעם הראשונה הבנתי על מה כולם מדברים בקשר להודו: הליכלוך, העוני, הצפיפות, הקבצנים שלא מניחים לך, הייאוש, והריחות שעולים מדוכני האוכל ברחוב.  

ניסינו להשיג כרטיס לגואה, אבל לא היה מקום על הרכבת. פנו אלינו המון שוערים שעובדים שם, וניסו למכור לנו כרטיסים לרכבת. לאט לאט אתה לומד שהאנשים שהכי נחמדים אליך, הם אלו שהכי מסוכנים!

התמקחנו עם אחד במשך חצי שעה, אבל בסוף עזבנו (זה היה יקר מדי תמורת מעט מדי).

זהו להיום, להתראות ב-גואה…

היום הראשון בהודו!!! - בומביי

שלישי, 02 בינואר 2007

בומביי מה נשמע?
 הפעם הראשונה באינטרנט קפה בהודו. זמן מצויין לעדכון ראשון. מבומביי.

 

 

 

הטיסה ארכה 7 וחצי שעות ובהודו השעון מקדים ב3 וחצי שעות.
רוב הנוסעים בטיסה היו אנשי עסקים והשאר משפחות או הודים שבאו לביקור בבית. את
רוב הטיסה העברתי בשינה כי לא היו בכלל צעירים, לפחות ישבתי קרוב לטלויזיה אז זה העביר לי את הזמן.
היציאה משדה התעופה פשוטה, היא דוכנים של כסף, הזמנת מלונות, מוניות וכו‘ אז החלפתי כסף והזמנתי מונית לכתובת שהייתה לי.
נסענו שעה לאזור של הגסטהאוסים שנקרא קולבה.
הכביש נראה כמו המערב הפרוע, כולם הולכים כל הכביש, לנהגים אין חוקים או סבלנות והנהד לחץ יותר על הצופר מאשר על הגז! זה מפחיד כשאין חגורה ובאופן מוזר אין גם מראות בצידי המכונית.
הרחובות מלוכלכים כמו שמספרים. הבתים נראים מתפוררים אבל עדיין הכל צבעוני בגלל הבגדים המיוחדים.
באמצע הרחוב רואים הרבה הומלסים שהקימו אוהלים ותלו כביסה באמצע הרחוב. הם ממש חיים שם, מסתובבים בלי בגדים,מבשלים, מתקלחים, הילדים משחקים בשלוליות כאילו הם מתעלמים מהעובדה שהם באמצע רחוב צפוף.
נהג המונית שלי קצת הסתבך כי הוא לא מצא את הכתובת אז הגעתי אחרי שעתיים לגסטהאוס שגם בו אין בכלל ישראלים. החדר ממש קטן והמיוה ממלאה את רובו. יש סדק בקיר שמשמש כחלון. האיש בקבלה אמר לי שהשירותים במסדרון אבל המקלחת בחדר. בשנייה הראשונה שמחתי שיש מקלחת אבל כשראיתי אותה החלטתי לוותר על מקלחת, זה בסה“כ חדרון קטן (חצי מהשרותים שלנו) עם ברז בקיר. מצב השרותים לא הרבה יותר
טוב, זה רק בול פגיעה בלי נייר טואלט :)
זה כל מהספקתי לעשות בינתיים, ישנתי בחדר כי הייתי עייפה מהטיסה. אין הרבה מה לעשות פה ובעיקר אין עם מי לעשות. אני אנסה להתחבר שוב יותר מאוחר ולעדכן שוב.

בנתיים,
נשיקות לכולם